השנה שהיתה לי, ארבע נקודות לסיכום, הערה אחת והבטחה אחת

December 27, 2016

נסעתי עם הילדים לשלושה שבועות.

אנחנו אף פעם לא מפרגנים לעצמנו כזאת הפסקה ויש לנו רשימת סיבות ארוכה. אבל כשהבטנו בלוח החופשות שסידרה לנו השנה העברית החדשה, היה ברור שיש פה הזדמנות פז. ולמרות כל הצקצוקים שהשמענו בתוך תוכנו, החששות (שלו) שזה יהיה צפוף וארוך מדי, הפחדים (שלי) להשאיר את המשרד לא מאויש, הקיטורים (שלהם) מטיסה ארוכה, ארזנו 4 מזוודות (ועוד אחת ריקה) ויצאנו לדרך. למדתי שאין כמו ליהנות באותו רגע (ולא בדיעבד) ושאחת החובות שלי כאמא היא ליצור לכולנו זיכרונות משותפים. מפנטזת על הפעם הבאה.

 

 

 

 

"ביתו של אדריכל 2". זה היה הפרויקט של השנה.

עבדנו עליו כמעט שנה שלמה, ולמרות שאני כבר מזהה את העליות והמורדות של כל פרויקט – תמיד יש את האדריכל שלא ברור עד הרגע האחרון אם הוא יכנס או לא, ואת זה שמהסס כל הדרך ולמרות שנדמה לנו שהוא אתנו, מבריז ברגע האחרון. תמיד יש את הבית שמאוד קשה להתמודד עם הבעלים שלו ולעומתו את אלה שזורמים והכל נעים אתם. למרות כל זה, תמיד מגיע השלב שבו אני לא ישנה... המתח שגואה בי כשאני משחררת לעולם יצירה חדשה, וכל כך מופתעת כשהיא מתקבלת באהבה ופרגון. גם השנה, כשאיגדנו בספר אחד 35 יוצרים מדהימים, שהצטרפו לרשימה של האנשים שצועדים אתנו בדרך, ההתרגשות הייתה בשיאה. לא משנה כמה פעמים כבר עשיתי את זה, אני לא מפסיקה להתרגש כמו בפעם הראשונה ולהרגיש אסירת תודה לכל מי שנתן לי דריסת רגל בעולם שלו.

 

 

 

ספר השימור. הספר הבא.

וכבר התחלנו לעבוד על הספר הבא, כי אחזנו ברעיון בין שתי הידיים כמעט שנה שלמה, וכבר לא יכולנו להתאפק, וכל כך מרגש לנבור בין הבניינים ששומרו בארץ שלנו, לפנטז על אלה שבנו וגרו בהם, להכיר את אלה שיזמו וחלמו, להתפעל מאלה ששימרו ותלו וחפרו, ולהציץ לאלה שגרים. ממש עוד רגע, כל הטוב הזה יפתח גם בפניכם.

 

 

 

 

לא ויתרתי על הרוח, הנה שלושה ממתקים ששיפרו לי את השנה:

 

"עיר בלהבות"/ גארת ריסק הולברג, מודן 2016, הוא ללא ספק הספר הכי טוב שקראתי השנה. אני לא חביבה גדולה של סוגת תעלומות הרצח אבל כשקראתי שלסופר הצעיר שולמה המקדמה הגבוהה בתחום (2 מיליון דולר) עבור רומן ביכורים (900 עמ'), הרגשתי שאני חייבת לבדוק מקרוב. הרווחתי.

 

 

 

 

"מיליארדים" (Showtime), סדרה שהתענגתי עליה, דמיאן לואיס בתפקיד מיליארדר משוק ההון, פול ג'יאמטי (מתה עליו) הוא תובע מחוזי שיוצא אחריו, וזה לא רק המאבק שהפך את הצפייה בה ממכרת, זו העובדה שאין בה מוחלטות, אין טוב ורע, אין צודק וטועה, יש בכולם גם וגם, ממש כמו בחיים.

 

 

 

"באש ובמים", או למה נבחר טראמפ

צפייה במערבון הזה, שביים דיוויד מקנזי וכתב טיילור שרידן, הבהירה לי את מה שלא הבנתי כשטראמפ כבש את הבית הלבן, עיירות רפאים במערב טקסס, גסיסה כלכלית, בנק שמנסה להשתלט על חווה משפחתית ושני אחים, טוב ורע, ששודדים סניפים של בנק אחד. מערער ומהרהר.

 

 

 

הערה אחת – "לדייק", אולי אפשר להשאיר אותה, על כל נגזרותיה מאחור? מה תאמרו?

 

 

 

והבטחה אחת לשנה החדשה.

האמת שיש לי מלא, אבל אחת רלבנטית לכאן. כבר שנתיים אני מנסה להחזיק בלוג חי, אבל כמי שיש לה במות רבות מספור להתבטא בהן, אני מתקשה. וזה מפתיע כל שבוע מחדש, כי הכתיבה לא זרה לי, הרעיונות לא נגמרים לי, ותמיד יש לי מה להגיד על משהו. זו הבטחה לי וגם לכם – השנה, 2017, כל שבוע, נפגשים כאן. תבואו?

 

 

 

 

Please reload

© 2019 by ​Studio Sharon Hibsh. Proudly created with Wix.com.

  • w-facebook
  • Instagram Clean